שמונה מקומות מגורים של אלו הבלתי מתים בבודהיזם", מאת פייב קלרס סטון, היא סיפור היסטורי שנכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הטקסט מעמד את נושאי האבל, המשפחה והקימורת, ומתמקד בדמותו של לו הואי, אשר עומד מול אובדן טראגי של אביו ומול אתגרים שבסופו של דבר מובילים להתאחדות בלתי צפויה עם משפחתו. הסיפור גם חוקר את הפילוסופיה הבודהיסטית של הבלתי מוות, בשילוב עם רגשות אנושיים ונורמות חברתיות. החלק הראשון של היצירה מציג סיטואציה עצובה, כאשר מוצג לו הואי והנסיבות הקשות שבהן נמצאת משפחתו. כאשר לו הואי יוצא למסע על מנת להחזיר את עצמות אביו לאחר מותו המוקדמת, הוא מתמודד עם אתגרים רבים, בהם הרקע ההסובל ממרדים. לאורך כל חלק זה של הסיפור, מתפתחת באופן מורכב התמקדותו של לו הואי במשפחתו, ביחד עם העמדות התרבותיות החשובות – כמו הדינמיקות המורכבות של אמונה, אהבה וקרבנות ביחסים משפחתיים. הסגנון הספרותי הוא עמוך ומעורר למחשבה, ומקרב את הקורא באופן עמוק אל העולם הרגשי של הדמות הראשית, כאשר היא חוצה את שטחי הקשיים והתקווה הגשמית והרוחנית כאחד.