״תאולוגיה מוסרית״ מאת ג׳ון א׳ מקיו וצ׳ארלס ג׳ קלאן הוא חיבור מקיף על עקרונות המוסר הקתוליים, שנכתב באמצע המאה העשרים. היצירה מבקשת לבחון באופן שיטתי את הסדרת ההתנהגות האנושית בהתאם לתבונה ולאמת שנגלתה, על בסיס תורתו של תומאס הקדוש מאקווינס ושל סמכויות מודרניות. הדגש בה הוא על הקניית הבנה מעמיקה יותר של דילמות מוסריות ועל עידוד חיים מוסריים, מעבר להימנעות גרידא מחטא. פתיחת הספר מציגה את מטרת החיבור כמדריך מפורט לתאולוגיה המוסרית הקתולית, ומדגישה את יסודותיה הן באמונה והן בתבונה. המחברים מתווים את חשיבותה של התאולוגיה המוסרית בהכוונת האדם אל תכליתו העליונה, שהיא האל, ומדגישים את הצורך בהבנה מקיפה של המעשים האנושיים, המוסר והחוק. הם אף מציינים את גישתו של הספר להתמודדות עם סוגיות מוסריות בנות־זמננו שלא נדונו בחיבורים מוקדמים יותר, ומדגישים את השילוב בין תאוריה לדוגמאות מעשיות כדי להעמיק את ההבנה ואת היישום של עקרונות מוסריים בחיי היומיום.
״מטרתו של חיבור זה היא להציג חיבור מלא ומקיף על התאולוגיה המוסרית הקתולית״.—הקדמה