„גזעי האדם: מתווה לאנתרופולוגיה ולאתנוגרפיה“ מאת ז'וזף דניקר הוא פרסום מדעי שנכתב בסוף המאה ה־19. חיבור זה מעמיק בתחומים הבין־תחומיים של האנתרופולוגיה והאתנוגרפיה ומספק סקירה תמציתית של גזעי האדם השונים ושל מאפייניהם הגופניים, החברתיים והתרבותיים. מטרתו של דניקר היא להציג עובדות חיוניות המהוות את הבסיס למדעים אלה, ובמקביל לסכם את התאוריות הקיימות הנוגעות לסיווג האנושות. בתחילת הספר המחבר מניח את היסודות לדיון במורכבות סיווגם של בני האדם לגזעים ולקבוצות אתניות נבדלים. הוא מבקר את יישומה של הטקסונומיה הזואולוגית על בני האדם, ומדגיש את המגוון של טיפוסים גופניים, שפות ומנהגים בקרב אוכלוסיות שונות. חלקו הפותח של הספר מכין את הקרקע לבחינה שיטתית של השונות האנושית, תוך ניסיון להגדיר מונחי מפתח כגון „עם“, „גזע“ ו„מין“, ובהדגשה שקבוצות אתניות הן לעיתים קרובות הרכבים של יחידות סומטולוגיות מרובות. מסגרת זו מכינה את הקורא לבחינה מפורטת של תכונות מורפולוגיות ופיזיולוגיות כאחד, המבחינות בין גזעי האדם השונים בפרקים הבאים.