״לבוש: דמיוני, היסטורי ותיאטרלי״ מאת גברת אריה הוא קובץ העוסק בהתפתחותם של הלבוש והאופנות לאורך תקופות היסטוריות שונות, ונכתב בראשית המאה העשרים. היצירה מעמיקה במורכבויות של עיצוב התלבושות מן התקופה הקלאסית ועד להשפעות מודרניות יותר, תוך יצירת קשרים בין הלבוש להקשרים תרבותיים. האיורים מאת פרסי אנדרסון מעשירים את הטקסט ומציגים את הסגנונות והטרנדים העזים שהגדירו תקופות שונות. בתחילת הספר מציגה המחברת את מושג האופנה, ומציינת כי היקפו היה מצומצם בחברה הרומית העתיקה, שבה הלבוש הוסדר בקפדנות באמצעות נורמות וחוקים חברתיים. היא דנה בטוגה ובטוניקה כבפריטי לבוש נפוצים, ומדגישה את היעדר האינדיבידואליות באופנה באותם ימים. הטקסט מדגיש את העדפתה של בודיקאה ללבוש רומי במהלך מרידתה נגד הרומאים, ובכך מציב הקשר היסטורי לדיון בלבוש לאורך הדורות. הנרטיב של גברת אריה הוא אינפורמטיבי ומהורהר כאחד, ומניח תשתית לבחינת אמנות התלבושות בפרקים שונים, תוך התמקדות בפרטים כגון בדים, סגנונות ומשמעות תרבותית.