וושינגטון קונפידנציאל" מאת ג'ק לייט ולי מורטימר הוא ספר חשוף ומעורר ביקורת, שנכתב בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. הספר מציע מבט חד וגלוי על הצד האפל של וושינגטון די.סי., וחוקר תהליכי שחיתות, רעלות ומאפיינים מיוחדים של החיים בבירת המדינה. מבעד לעדשת העיתונאות שלהם, המחברים מציעים סיפור לא מסנני, המערער על התדמית הנקייה והמושלמת של וושינגטון כמרכז הכוח הפוליטי. הפתיחה של "וושינגטון קונפידנציאל" מסדירה את הרקע לחקירה זו, כשהיא מציגה את העיר כפארדוקס. לייט ומורטימר מבטאים את כוונתם לחלוץ את הסודות שנמצאים מתחת לפני השטח של וושינגטון, ולהראות אותה כמקום שבו שוכנים סתירות חדות – יופי ארכיטקטוני לצד התפוגגות מוסרית. הם מתארים כיצד הנוף הפוליטי בוושינגטון קשור באופן עמוק לרעלות, לפשע ולמספר גדול מאוד של עובדי ממשלה המעורבים בפעילויות חשודות. הסגנון שלהם הוא חד וסאטירי, והוא מקנה לקוראים את ההרגשה שרב מהדברים הנמצאים מתחת לפני השטח של העיר נשארים מכוסים בקבלה רגילה ושגרתית של רעלות, מה שמעיד על ריאליות אפלה יותר, ששונה במידה רבה מהסיפורים הרשמיים על שלטון ורפורמה.