„כמה מבעיותיה של ועידת השלום“ מאת צ׳ארלס הומר האסקינס ורוברט הווארד לורד הוא תיאור היסטורי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר מציג ניתוח של ההסדרים הטריטוריאליים המרכזיים ושל האתגרים הדיפלומטיים שנדונו במהלך ועידת השלום בפריז, לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא בוחן את הסוגיות המורכבות הנוגעות לגבולות הלאומיים באירופה ולעקרונות ההגדרה העצמית, וכן את האינטרסים השונים של המדינות המעורבות במהלך ארגון מחדש פוליטי חסר תקדים. פתיחת הספר מכינה את הקרקע לבחינה מעמיקה של מטרות ועידת השלום, ומדגישה את הדחיפות שבמציאת פתרונות לסכסוכים טריטוריאליים בעקבות מלחמה הרסנית. המחברים מדגישים את ההקשר ההיסטורי ואת חשיבותה של הוועידה, ומתארים את המשימות העצומות שניצבו בפני הצירים על רקע של כאוס ורעב. הם מציגים סקירה תמציתית של השיטות וההחלטות שהתקבלו במהלך הוועידה, וכן של השאיפות האידאולוגיות לשלום בר־קיימא. באמצעות ניתוחם, האסקינס ולורד מציינים כי היסודות שהונחו במפגש זה יעצבו את עתידה של אירופה, בעוד שמורכבותן של הזהויות הלאומיות והרצון לאוטונומיה ישפיעו עמוקות על התוצאות.