חברה ובדידות: שנים-עשר פרקים“ מאת רלף וולדו אמרסון היא יצירה פילוסופית שנכתבה בשלהי המאה ה-19. קובץ המאמרים הזה בוחן את היחסים המורכבים בין חברה לאדם הבודד, ועוסק בנושאים כמו בדידות, תרבות, אמנות ובלשון. תובנותיו של אמרסון מצביעות על כך שהבדידות האישית יכולה לפתח יצירתיות וחשיבה עמוקה, אך במקביל מכירות בהתפקיד החיוני של החברה בגדילה האישית ובהתפתחות המוסרית. החלק הראשון מציג את החיפוש של אמרסון אחר הקונפליקט בין חברה לבדידות, דרך סיפור מרתק על הומוריסט שהוא פגש במהלך מסעותיו. ההומוריסט הזה מתלונן על אי-יכולתו לתקשר עם אחרים ועל רצונו להסתתר מהחברה, מה שמשקף בעיות עמוקות של אי-ביטחון עצמי ומאבקים אקזיסטנציאליים. לאחר מכן, אמרסון מפתח את הנושא באופן כללי, ומדבר על כמה מעט אנשים המצליחים לאזן בין הגאוניות הפנימית שלהם לבין הציפיות החברתיות, ועל כך שהعظמה האמיתית לעתים קרובות מחייבת בדידות. פרק ההכנה הזה מסדיר את הטון של החיפוש של אמרסון אחר הדרכים שבאמצעותן יכולים אנשים להתמודד עם המורכבויות של העולם, בעוד הם מחפשים קשרים אמיתיים והגשמה אישית.