„ליידי ג׳יין” מאת סי. וי. ג׳מיסון הוא רומן שנכתב בראשית המאה העשרים. על רקע נופי הדרום ודמויות עשירות באפיון, הסיפור נפתח במסעה העדין ומחמם הלב של ילדה צעירה בשם ליידי ג׳יין ושל אמה החולה בדרכן לניו אורלינס. העלילה עוסקת בנושאים של אובדן, הישרדות ותמימות, כשהן מנווטות בעולם המלא הן בטוב לב והן בסכנות נסתרות. פתיחת הספר מתארת תמונה חיה על סיפונה של רכבת, כאשר ליידי ג׳יין ואמה עושות את דרכן באזור טֶש היפהפה. אף שהאם נחלשת מבחינה גופנית בשל מחלתה וצערה הנפשי, סקרנותה ותמימותה של ליידי ג׳יין זוהרות כשהיא מתיידדת עם ילד הנוסע ברכבת, המציע לה אנפה כחולה בשם טוני. מפגש מקרי זה מוביל אותן לשורת אירועים בניו אורלינס, שם דמויות מסתוריות ומנוגדות ישזרו את חייהן אלה באלה. התיאור העדין של השתאותה הילדותית של ליידי ג׳יין ושל הקשר החזק שלה לאמה מעניק לסיפורן המתפתח נימה נוגעת ללב, ומרמז על הקשיים והניסיונות שיעמדו בפניהן בעיר הזרה.