„שׂוֹאוּיֵן, כרכים 5–8” מאת שיאנג ליו הוא חיבור פילוסופי סיני קלאסי שנכתב בשלהי המאה השנייה. אסופה זו של דיונים מציגה סדרה של הגיגים ותורות המדגישים עקרונות מוסריים, ממשל וטבע האדם, ומהדהדים אידיאלים קונפוציאניים. הטקסט כולל דיונים בממשל תקין ובאחריותם האתית של השליטים, העומדים במרכז בחינתו את ההתנהגות המוסרית בחברה. חלקו הפותח של הטקסט מציג את הרעיונות היסודיים של נדיבות ושל ממשל מוסרי, כפי שהדגישו חכמי קדם. הוא נשען על דוגמאות היסטוריות ועל אמרות פילוסופיות, וממחיש את חשיבות החמלה בהנהגה ואת ההשלכות של הזנחת ההתנהגות המוסרית. דמויות כגון קונפוציוס משמשות נקודות התייחסות לדיון במעלות הנחוצות לשליטים כדי ליצור חברה משגשגת. אנקדוטות שונות מדגישות את הקשר בין התנהגות אתית, רווחת הציבור והשלכות היסטוריות, בניסיון להנחות מנהיגים בעתיד להבין את חשיבותה של המעלה הטובה בממשל.
דף ויקיפדיה על ספר זה: en.wikipedia.org/wiki/Shuo_Yuan