Elämän urpuja מאת וילימי וואוקוסקי הוא אוסף שירה לירית שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר מהרהר באהבה ושנאה, כמיהה ואובדן, אמונה ומוות, ובמשיכה אל הבית והאומה, תוך שימוש בדימויי טבע חיים כמסגרת למצפון צעיר המתחבט בדרכו מייאוש אל תקווה. לאורך שירים קצרים דמויי שיר, הדובר נע מתפילות וזעקות עייפות אל הבזקי נחמה. שירים מוקדמים מציבים את טירוף השנאה מול עבודת האהבה השקטה; אחרים מתאבלים על אח שאבד, מתוודים על פצעי אהבה כוזבת, ומשתוקקים להשתחרר ממשאות החיים. חלום חזיוני מתקרב לגיהינום ושב לעבר הרחמים, בעוד פניות אזרחיות קוראות להרמוניה, פיוס ועמל נחוש במקום החרב. הטבע — זוהר השחר, ינשופי בין-ערביים, יערות ומים — משקף תמורות של מצבי רוח של פיתוי, אבל והתחדשות. הצלילים החותמים מכנסים נושאים אלה לקריאה לבטחון, התמדה והפיכת הצער לשיר.