באמי" מאת מרג'ורי בנטון קוק היא רומן שנכתב ככל הנראה בתחילת המאה ה-20. הסיפור מתמקד בדמות הראשית, פרנצ'סקה פארקהרסט, המכונה באהבה באמי, וביחסיה עם אביה, הפרופסור פארקהרסט, ועם מחזא צעיר בשם ג'רביס ג'וסלין. באמי היא אישה צעירה חזקת הרצון, המערערת על הנורמות החברתיות וחושבת על עתידה – במיוחד בנוגע לאהבה, לשאיפותיה האישיות ולנישואה הבלתי צפוי מג'רביס. הפרק הראשון של הרומן מציג את האופי הדינמי של באמי, כאשר היא נקלעת לוויכוח עם אביה על משמעות ההצלחה ועל חשיבותו של בעל. היא מוצגת כאישה חכמה, עצמאית ומגננת אגרסיבית על ג'רביס, אדם בלתי שגרתי שהיא מחליטת להינשא לו מתוך תחושת חוב לתמוך בו בדרכו האמנותית. היחסים ביניהם מגלים את הרצון החזק של באמי לבנות חיים מלאים משמעות, גם בתוככי המורכבויות של יחסיהם והציפיות החברתיות של אותה תקופה. הרומן מעלה נושאים של שאיפות, אידאליזם וחיפוש אחר הזהות, על רקע הנורמות החברתיות של תחילת המאה ה-20.