חבר לתנ"ו של אי. פי. בארוז הוא מחקר אקדמי של טקסטים ביבליים והפרשות שלהם, שנכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הספר מורכב באופן שישמש מקור מרכזי למורים, כהנים ואנשים רגילים החוקרים את הספרות הקדושה בעומק, עם דגש מיוחד על ההקשר ההיסטורי והפרשנות של התנ"ו העתיק והחדש. בתחילת הספר, המחבר מציג את מטרת המחקר: לסייע לקוראים להבין את האופי ההיסטורי ואת הסמכות האלוהית של התנ"ו. בארוז מדגיש את הבסיס של הנצרות בעובדות היסטוריות, ואת החשיבות שבהתבוננות בספרות הקדושה כסיפור מתכנס, ולא כטקסטים נפרדים. המשפטים הפותחים של הספר מדגישים את הנחוצות להתבונן בפרשנויות ביבליות עם מודעות לחובות הרוחניות והמוסריות, ומציינים את ההדבקות והאחדות של המסר הביבלי בין החלקים השונים שלו. מטרת הדיון היא לסייע לקוראים להגן על אמונתם באמצעות הבנה מושכלת של הראיות הביבליות, במול הספקנות.