כל כתביו של קריסטיאן פורכטגוט גלרט” הינה אסופה של שירים מוסריים וכתבים אחרים, אשר נכתבו כנראה באמצע המאה ה-18. היצירה מציגה תמונות של דרך אמת, ידידות וטוב לב אנושי, באמצעות צורות שיריות מגוונות, המיועדות להשרא וללמד את הקוראים על התנהגות מוסרית ועל חשיבות שלומו של הקהילה. בתחילת האסופה, מציג גלרט את השיר “הידיד לבני אדם”, המשבח את הערכים של אדם המקדיש את זמנו לעזרה לאחרים בלא אנוכיות. השיר מתאר את הבנתו העמוקה של האדם את חובותיו, את האמפתיה שלו לסבלם של אחרים, ואת ההכרה בהנאות הפנימיות שנוצרות מחיים המוקדשים לטוב לב ולאמינות מוסרית. הפתיחה הזו של גלרט מספקת את הבסיס להעמקות בנושאי עושר, כבוד, גאווה – ובסופו של דבר, במהות האושר האמיתי שנוצר מחיים מוסריים. היא קובעת את הטון האמפתי של הדיונים הבאים באסופה כולה.