חוף בוהמיה” של ויליאם דין האוולס הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הוא מערער על התשוקות האמנותיות והחברתיות של דמויותיו, במיוחד אלו של האמן הצעיר לודלו, אשר מושפע מהפגישותיו עם אנשים והסביבות באמריקה הכפרית, כמו גם מהמורכבויות של החיים בעולם האמנות בניו יורק. הסיפור חוקר נושאים כגון שאיפות, هوية ותהליך היצירה האמנותית, בהקשר של החברה האמריקאית. בתחילת הסיפור, לודלו מוצג במהלך יריד עירוני, שם הוא חווה הן את האווירה החיות וההן את ההיבטים הפחות מרשימים של החיים באזורים כפריים. סביבה זו מעוררת בו השראה אמנותית, והוא מתקווה להביא לתמונותיו את הלבת של היריד. הקורא מקבל תובנה לגבי המאבקים של לודלו כאמן, לגבי ספקנותו בנוגע לאמנות שנוצרת בערים קטנות, וכן לגבי ההלם שהוא חווה מפני החיים הסוערים שמקיפים אותו. הסיפור מרמז גם על היחסים שלו עם קורנליה, ילדה צעירה ששאיפותיה הן להיות אמנית, ומציע ששביליהם יתחרשו כאשר הם ייצאו למסעותיהם היצירתיות בעולם האמנות.