סצנות מהמסע“ של הויסקונט דה אלפרדו ד’אסקרניולה טאונאי היא ספר היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-19. היצירה משמשת כזיכרונות אוטוביוגרפיים המתארים את מסע החקר שנערך בין נהרות טאקארי ואקידאוואנה בברזיל, ומדגישה את החוויות והתצפיות של המחבר במהלך המסע המאתגר זה. הסיפור מציג לא רק את הנוף הגאוגרפי והבוטני שנפגש בדרך, אלא גם את האתגרים הרגשיים והפיזיים שעמדו בפני צוות החקר. בפתיחת הספר מובאים בהרחב המחשבות של המחבר כשהוא מתכנן את המסע, ומתגלה הרגש שלו למשימה והחששות שלו בנוגע לדרך שלפניו. הוא מציג את עצמו ואת חברו, דר אנטוניו פלורנסיו פרேרה דו לאגו, ומדגיש את הכישורים שלהם ואת הקשיים שבמשימה. כשהם יוצאים ממחנתם ליד נהר טאקארי, הסיפור מתאר באופן חיוור את הנוף שדרכו הם עוברים – את המכשורים הסביבתיים, את הניווט המסוכן באזורים שהוצפו, ואת ההלם הרגשי שנגרם על ידי נפרדותם מחבריהם לצוות. חלק זה מסדיר את האווירה של הסיפור – אווירה שמלאה ביופי טבעי, אתגרים של הישרדות והסתכלות עמוקה, על רקע הנוף הבררי של ברזיל.