״הרוזן יוז׳ף גוואדאני ומיהאי פאזקש״ הוא אוסף ספרותי שנכתב בראשית המאה ה־20. כרך זה משתייך לסדרה העוסקת ביצירות מרכזיות בספרות ההונגרית, ומתמקדת במיוחד בחייהם ובתרומתם של גוואדאני ופאזקש. הספר עוסק ככל הנראה בהקשר ההיסטורי והתרבותי של יצירותיהם, וכן בדיון בהשפעתם על הספרות והחברה בהונגריה. ראשיתו של אוסף זה מספקת תובנות על הרוזן יוז׳ף גוואדאני, ומציגה את תפקידו הבולט במאה ה־18 הן כחייל והן כמשורר. הטקסט מדגיש את הרקע הצבאי של גוואדאני ומפרט את חוויותיו במלחמות שונות ואת המעבר שלו לבסוף לכתיבה. מסעו מחייל לדמות ספרותית מוערכת מוצג בהקשר של הנוף החברתי־פוליטי של הונגריה בתקופת חייו. הפתיחה מרמזת גם על קשרו העמוק של גוואדאני לתרבות ולזהות ההונגרית, ומציעה כי הפרקים הבאים יעסקו במורשתו הספרותית ובאופן שבו היא משקפת את הקשרים בין הלאומיות לאמנויות בהונגריה.