כבשת המלך שלמון” מאת ג’ורג’ וילארד בארטלט הוא רומן מעורר ביקורת, שנכתב בשלהי המאה ה-20. הספר חוקר סימבוליזם דתי ומבחן את הקשרים בין טקסים פגניים עתיקים לאמונות מודרניות, במיוחד בתוך הנצרות. הוא מציע נקודת מבט ביקורתית על פרקטיקות ואלוהויות דתיות, ומשלב בין התייחסויות היסטוריות לבין אתגר לנרטיבים המסורתיים על אמונה וקרבן. החלק הראשון של הספר מציג לקוראים תפיסות שנויות במחלוקת של דמויות וסמלים דתיים שונים; הוא מתחיל בהתבוננות באלוהות מולוך, המקושרת לקרבנות אדם, ומציע פרשנויות ביקורתיות שמקשרות אותה לתאולוגיה הנוצרית. הסיפור מציג את השינויים באמונות המקושרות לדמויות אלוהיות, ומדגיש את הנושאים של קרבן אדם ופרקטיקות טקסיות בתרבויות שונות. המחבר משלב התייחסויות היסטוריות עם רטוריקה תאולוגית, במטרה להציג סיפור ששואל את הבסיסים וההתפתחויות של האמונות הדתיות, וכך מפתח דיון פילוסופי עמוק יותר על מהות האלוהות והפולחן.