„הרמן מלוויל, יורד ים ומיסטיקן” מאת ריימונד מ׳ ויבר הוא חיבור ביוגרפי שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר בוחן את חייו, את חוויותיו ואת תרומתו הספרותית של הרמן מלוויל, סופר אמריקאי רב־השפעה, הידוע בעיקר בזכות הרומן שלו „מובי דיק”. הדגש מושם על הקריירה הסוערת של מלוויל, תוך התבוננות בהצלחותיו המוקדמות ובאלמוניות שאליה נקלע לאחר מכן, וכן תוך מתן תובנות על ההקשרים האישיים והתרבותיים של חייו, לרבות מוצאו המכובד ומאבקיו לזכות בהכרה. פתיחתה של ביוגרפיה זו מכינה את הקרקע לאישיותו המורכבת של מלוויל ולחוויות חייו הרב־גוניות. היא נפתחת במכתב שמלוויל כתב לידידו נתניאל הות׳ורן, המרמז על תחושת המלנכוליה שלו ועל הנטל הכרוך בתהילה ספרותית. ויבר מציג את מלוויל כ„הרפתקן בן־אצולה” ששקע במציאות הקשה של החיים בים ובעושר התרבותי של האוקיינוס השקט, אשר השפיעו על כתיבתו המאוחרת. הנרטיב מעמיק בנושאים של שאפתנות וייאוש, ומדגיש את יחסו האירוני של מלוויל לתהילה ולממסד הספרותי, לצד בחינת הקונפליקטים הפנימיים והנטיות הפילוסופיות שלו.