הכנסייה השרועת: ההמנונים שנכתבו והושרו בה", מאת אדמונד ס. לורנץ, היא חיבור אקדמי העוסק בהמנונים הנוצרים, שנכתב ככל הנראה בתחילת המאה ה-20. הספר מתמקד בהגדרה, במטרה ובשימוש הפרקטי של המנונים בפולחן הכנסייתי, ומציע תובנות לגבי החשיבות ההיסטורית והרגשית של המנונים בחיי הנצרים. מטרתו של לורנץ היא לגשר על הפער בין הניתוח האקדמי לבין היישום הפרקטי, ולהדגיש את החשיבות של המנונים לא רק לצורך הפולחן אלא גם לחוויות הרוחניות הקהילתיות והאישיות. בתחילת הספר, מביע המחבר את כוונתו לתרום לספרות הקיימת על המנונים, ומדגיש את הערך הפרקטי שלהם יותר מאשר את הניתוח האקדמי בלבד. הוא מכיר בהספקתם ההיסטורית של מומחים בולטים לנושא, ומציג את גישתו להגדרת המנונים מבחינת הפולחן והביטוי הרגשי. לורנץ מדגיש את התפקיד הבסיסי של המנונים הן ברוחניות האישית והן בפולחן הקהילתי, וטוען כי הבנה עמוקה של מטרתם ושימוש אפקטיבי בהם יכולים לשפר באופן משמעותי את הטקסים הדתיים. הפרק הפרולוגי שלו מספק רקע לחקר הנושא בהמשך, ומשלב בין ההיבטים הרגשיים והרוחניים לבין השיקולים הפרקטיים של שימושם בפולחן.