"Farfars 'kistalarika'" מאת אסטריד ורינג הוא חיבור הגותי שניתן לסווגו כזיכרונות או כמסה אישית, שנכתב ככל הנראה בראשית המאה העשרים. הנרטיב מתמקד בנושאים של היסטוריה משפחתית, זיכרון והערך הרגשי של חפצים, כאשר המחברת בוחנת את משמעותה של תיבה קטנה ומוזנחת שהתגלתה לאחר מות אביה. הספר נוגע במשקל הרגשי הכרוך בחפצים אישיים ובקשריהם לעבר. בנרטיב נוגע ללב זה מספרת המחברת על חווייתה בפינוי בית המשפחה לאחר פטירת אביה. היא מגלה את תיבתו הישנה של סבה, ובה ניירות שונים, מכתבים ויומן החושפים תובנות על חיי אבותיה. בעודה ממיינת את התכולה, היא מהרהרת במורשות משפחתה ובחשיבות שימור סיפוריהם וזיכרונותיהם. הפריטים שבתיבה לא רק מקשרים אותה להיסטוריה המשפחתית שלה, אלא גם תורמים להבנה רחבה יותר של החיים באומאו ובווסטרבוטן. בסופו של דבר מדגישה ורינג את ערכה של ההיסטוריה האישית ושל המורשת התרבותית הקולקטיבית, ומעודדת את הקוראים לחפש ולטפח את מורשותיהם המשפחתיות שלהם.