הבמה בעת האליזבתית, כונס רביעי“, מאת אי. קי. צ’מברס, הוא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20. כונס זה מתמקד בהיבטים השונים של הבימוי בעת האליזבתית, במיוחד בחצר המלכות ובתיאטראות הציבוריים. הספר חוקר בעומק את המורכבויות של שיטות הבימוי, את החידושים התיאטרליים ואת השפעת המסורות הקודמות על התפתחות אמנות הבימוי בעת הרנסנס. בתחילת הספר, צ’מברס מציג את ההיבטים של הדיוק האומנותי בבימוי בתיאטרון האליזבתי, ומדגיש את החשיבות של העיצובים הבימתיים בהצגת העלילות המורכבות שהיו נפוצות בהצגות אותה תקופה. הוא מדן על השפעות ההיסטוריות השונות שעיצבו את סטנדרטי הבימוי, החל מהמסורות של תחילת הרנסנס ועד לדרישות המשתנות של הקהל. בזמן שמציין את המעבר מעיצובים בסיסיים לעיצובים מורכבים יותר, צ’מברס מציג דוגמאות ורעיונות שהושאלו ממסורות הבימוי האיטלקיות, ומדגיש את ההשפעה שלהן על התיאטרון האנגלי, במיוחד בחצר המלכות של אליזבת הראשונה.