„21 שנים בהודו. החלק השני: ג׳אווה” מאת היינריך ברייטנשטיין הוא סיפור מסע שנכתב בסוף המאה ה־19. יצירה זו משמשת כחלק השני בתיאור חוויותיו של ברייטנשטיין כרופא צבאי באיי הודו המזרחיים ההולנדיים, ומתמקדת במיוחד בג׳אווה. הטקסט מעמיק בתצפיותיו, בחוויותיו ובמפגשיו עם התרבות המקומית, ומדגיש הן את האתגרים והן את יופיים של החיים באזור זה בתקופה של השפעה קולוניאלית. פתיחת הסיפור מציבה את הרקע למסעו של ברייטנשטיין, המתחיל בעלייתו לאונייה ברוטרדם בתפקיד קצין הרפואה הראשי של צבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים. היא לוכדת את רגשותיו המעורבים לנוכח עזיבת אירופה ואת מפגשיו הראשונים עם הים, ומתארת בפירוט את קשיי מחלת הים, את מגוון הנוסעים ואת החוויות העזות על סיפון האונייה. במהלך מסעו דרך נמלים שונים הוא מהרהר במראות ובקולות, מרמז על המפגשים הרב־תרבותיים ועל האתגרים הצפויים לו באי ג׳אווה. סגנונו הסיפורי של ברייטנשטיין מעניק תובנה על מחשבותיו ורגשותיו, יוצר קשר אישי עם הקורא ובו בזמן מצייר תמונה עשירה של החיים באותה תקופה.