בוחסטאבנמיסטיק" מאת פרנץ דורנזייף הוא יצירה אקדמית שנכתבה בתחילת המאה ה-20. הטקסט מערער על ההנחות המיסטיות בנוגע לאלפבית ולשימוש באותיות במגזר הקסם, ומקשר בין אלו רעיונות למסורות בקבלה ובחשיבה האיסלאמית. הספר מבטיח לחקור את הבסיסים ההיסטוריים של רעיונות אלו ואת הרלבד שלהם בפרקטיקות רוחניות מודרניות. החלק הראשון של "בוחסטאבנמיסטיק" מציג את הנושא של המיסטיקה של האותיות וחשיבותה ההיסטורית, ומדבר על האופן בו תרבויות שונות, כמו אלו של הנורדים העתיקים והמצרים, הקשיבו למערכות הכתיבה שלהן כבעלות מקור אלוהי. הספר מציין את התפקיד החשוב של האותיות בהקשרים דתיים וקסומיים, וטוען כי מיסטיקה זו שרדה לאורך הזמן, במיוחד בתוך הזרמים הקבליים והאיסלאמיים. החלק מפרט את האמונות השונות בנוגע למקורו של הכתיבה והאותיות, ומציין אגדות ודמויות מרכזיות שתרמו להבנה שהאלפבית אינו רק אמצעי תקשורת, אלא יסוד בעל משמעות וכוח עמוקים יותר.