"Jacques Louis David and the French Revolution by Wilhelm Reinhold Valentiner" הוא חיבור היסטורי וניתוח תולדות האמנות שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר מתמקד בחייו ובהישגיו האמנותיים של ז'אק־לואי דויד, אחד הציירים החשובים ביותר של צרפת, ובוחן את זיקתו העמוקה לתקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית ולעליית נפוליאון. ולנטינר שוזר יחד ביוגרפיה, ניתוח סגנון אמנותי ונרטיב היסטורי כדי להאיר כיצד אמנותו של דויד גם שיקפה וגם השפיעה על התהפוכות הפוליטיות והחברתיות של זמנו. הספר עשוי למשוך קוראים המתעניינים בתולדות האמנות, בצרפת המהפכנית ובנקודת המפגש בין תרבות לפוליטיקה. תוכן הספר מתחקה אחר התפתחותו של דויד מיצירותיו המוקדמות בהשפעת הרוקוקו, דרך המעבר לניאו־קלאסיציזם, ועד תפקידו המרכזי כאמן ומשתתף פוליטי במהלך המהפכה הצרפתית. ולנטינר בוחן ציורים מרכזיים כגון "שבועת ההוראטים", "מות סוקרטס" ודיוקנאותיו האיקוניים של דויד לדמויות מהפכניות, לרבות מארה ונפוליאון. הטקסט דן באופן שבו סגנונו האמנותי של דויד השתנה בתגובה לשינויים החברתיים ולאלימות של התקופה, ומנתח כיצד דיוקנאותיו והרכביו גילמו אידיאלים מהפכניים ולאחר מכן את שאיפותיו של נפוליאון. הנרטיב בוחן גם את מעורבותו האישית של דויד בפוליטיקה המהפכנית, את ידידותיו ואת גלותו בסופו של דבר, וממחיש כיצד רדיפתו אחר האמנות הייתה כרוכה תמיד באירועים ההיסטוריים של חייו. לאורך הספר משקף ולנטינר על האתגרים הניצבים בפני אמנים הנתונים בין שאיפה אמנותית ללהט פוליטי, ומציג לבסוף את דויד הן כמוצר והן כמעצב של אחת התקופות המשנות ביותר בהיסטוריה.