"על התפלגות העוצמה בקווי בליעה כוכביים" מאת פיין-גפושקין ואחרים הוא פרסום מדעי שנכתב בראשית המאה העשרים. עבודה זו מתמקדת בניתוח כמותי של עוצמת קווי הבליעה ושל קווי המתאר שלהם כפי שנצפו בספקטרום של כוכבים שונים, תוך שימוש בנתוני תצפית ובשיטות מדידה חדשות. המסמך טכני באופיו ומיועד לקוראים בעלי רקע באסטרופיזיקה או באסטרונומיה, ובפרט למתעניינים באטמוספרות כוכבים ובניתוח ספקטרלי. פתיחת הפרסום מציגה את חשיבות חקר קווי הבליעה הכוכביים להבנת המבנה האטומי ואטמוספרות הכוכבים, תוך ציון פער בין התיאוריה לבין התצפית הכמותית. לאחר מכן מתארים המחברים את שיטתם: שימוש ברפרקטור בן 16 אינץ' של מצפה הרווארד עם מנסרות אובייקטיב ופתחים ייעודיים לרישום ספקטרום של אחד-עשר כוכבים מסוגים ספקטרליים שונים. הם מפרטים את השימוש במיקרופּוֹטוֹמֶטֶר לניתוח הספקטרום ומתארים נהלים להבטחת דיוק, כגון בקרה על המוקד, אור תועה ועקביות המדידה. טבלאות ואיורים מציגים נתוני דוגמה ומסכמים תוצאות, ומדגישים ממצאים מרכזיים כגון הקשר בין בהירות הכוכב לעומק קווי הבליעה שלו, ומציינים שאפילו הקווים העמוקים ביותר אינם בולעים את כל אור הרקע.