"Sämtliche Werke 18 : Aus einem Totenhause" מאת פיודור דוסטויבסקי הוא רומן אוטוביוגרפי למחצה שנכתב באמצע המאה התשע-עשרה. הוא מתאר את החיים בתוך מושבת עונשין סיבירית בעיניו של אלכסנדר פטרוביץ' גוריאנצ'יקוב, אציל שהורשע ברצח אשתו, וממזג תצפית חריפה עם תובנה פסיכולוגית עמוקה. המוקד הוא בשגרות היומיום, בעונשים, בכלכלת הכלא ובתערובת המפתיעה של אכזריות ורגש אנושי בקרב האסירים. פתיחת היצירה מתחילה בהרהור של עורך על עתידה של סיביר ובהקדמה קצרה הממקמת את גלות המחבר, ואחר כך ממסגרת את הסיפור דרך מספר הפוגש את גוריאנצ'יקוב המתבודד בעיירה פרובינציאלית; לאחר מותו של גוריאנצ'יקוב מוצא המספר את רשימות הכלא שלו ומגיש אותן. הרשימות האלה ממפות תחילה את ה"אוסטרוג": הסוללות, הצריפים, מסדרי השמות, השומרים, ומעמדות האסירים המופרדים עם לבושם הייחודי וראשיהם המגולחים. גוריאנצ'יקוב רושם את הקוד החברתי של האסירים — גאווה, רגישות יתר, תככים והיעדר בולט של חרטה גלויה — המודגם בפרקים כמו אסיר חסר פחד הניצב מול עונש ורוצח-אב מצמרר המדבר בקלות על פשעו. הוא טוען שהייסורים הגרועים ביותר אינם העבודה הפיזית אלא החיים הקהילתיים הכפויים והעקרות המשפילה של עבודה מחייבת, בעוד ההישרדות תלויה במלאכות פרטיות, במסחר חשאי ובהברחות, ובנדבות קטנות מבני העיירה. סצנות מוקדמות משרטטות את שגרות החורף, המזון הגס, הצריפים המחניקים ואת החברות השוחקת והמתבדחת המגדירה את חיי היומיום.