"מיטב הסיפורים הקצרים של 1922, וספר השנה של הסיפור הקצר האמריקני" מאת אדוארד ג'. או'בריין הוא אוסף סיפורים קצרים שנכתב בראשית המאה העשרים. האנתולוגיה מאגדת פרוזה אמריקנית בולטת ממגזינים לצד "ספר שנה" של מגמות, מפתחות וכיבודים, במסגרת מבוא ביקורתי של העורך. היא מציגה מגוון רחב של סגנונות — מניסויים מודרניסטיים ועד נרטיבים פופולריים — ומתארת נושאים של עבודה, משפחה, מלחמה, זהות ומצב רוח לאומי משתנה. פתיחת הכרך מציעה חומר מקדים ואת מבואו של או'בריין, שבו הוא מזהיר מפני "התפוררות" בספרות האמריקנית — הן הנוסחה המסחרית העצלה והן חיקוי שטחי של האוונגרדים האירופיים — ואחר כך מסביר את מבחני הבחירה שלו של תוכן וצורה ואת דירוגו על פי כוכבים. הפרוזה נפתחת ב"העיר האפלה", חקר דמדומים של אב פרברי ששגרת הערב והגינון שלו נסוגים מפני חזון חוזר של עיר שקטה ומאיימת; נמשכת ב"אני טיפש", וידוי חרט של סייס לאחר ששיקר על זהותו כדי להרשים נערה במרוצים; ועוקבת אחר "מותו של מורדו", שבו ראש שבט רומא, שהחלים זה עתה, ממציא מבחן קטלני כדי לבסס את אמונת שבטו ביורש. אחר כך היא פונה אל "לוחם אלמוני", הנפתח בחייל בודד הנכנס למנזר וסטמינסטר העטוף בשלג.