"Les Mémoires d'un Parapluie" מאת הקונטסת אליזבת גאלו הוּדטוֹ הוא רומן לילדים שנכתב בסוף המאה התשע־עשרה. הוא מסופר כ"זכרונות" שנונים של מטרייה בעלת תודעה, ועוקב אחר מסעותיה מיד ליד, תוך שהוא נעזר באפיזודות יומיומיות כדי לחקור חסד, הבל, עוני ויושרה. הקוראים פוגשים מגוון בעלים — מתלמידה זהירה ועד תופרת הנאבקת למחייתה — בעוד המטרייה צופה בחולשות האנושיות בהומור עדין ובבהירות מוסרית. פתיחת הסיפור מתחקה אחר "לידתה" של המטרייה בחנות, חינוכה בקרב מטריות ותיקות, ומכירתה (לאחר מיקוח קשה) לאם, כמתנת ראש השנה לבתה מארת. היא מושאלת במעלה השרשרת לפקיד, ומוצאת את דרכה בחזרה, אלא שהימורים וגניבה של אחיה הקל־דעת של מארת דוחקים את המשפחה להגרלה שבה המטרייה היא הפרס, וזוכה בה מדלן חסרת הזהירות. היא נשכחת בהצגת גיניול ונגנבת מאחורי הקלעים בידי פיפין, נוחתת בבית דל, מתבררת כמסוכנת מדי לשימוש, וממושכנת; במונ־דה־פייטה המטרייה עדה לגלריה של מצוקה אנושית, ואחר כך נמכרת במכירה פומבית לסוחר יד שנייה, המוכר אותה בזול למארי, פועלת צעירה מסורה הקונה מתנת חג לאמה. עד מהרה האם חולה לאחר תקריות משפילה בעבודה, ובשעת לילה מאוחרת יוצאת מארי לבדה באומץ להביא רופא, ונתקלת בחבורה סוערת על הרציף — בדיוק ברגע שבו נקטע הקטע.