עד דוגאלי” מאת אלפרדו אוריאני הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הספר מספר על חייו ועל השריד שהוא נשאר אחריו של דון ג’ובאני וריטא, כוהן איטלקי המוערך על פעולותיו האמיצות בתקופות המהומות של איחוד איטליה. הספר מעמד את הנושאים של חוב דתי, עוינות חברתית ואומץ אישי, על רקע חברה המתמודדת עם רעיונות מהפכניים. בתחילת הרומן, המספר מספר על מותו של דון ג’ובאני וריטא – דמות המסמלת את הקונפליקט בין רוח המהפכה לבין הסמכות הדתית. הסצנה מתרחשת בקפה עשוי עשם, שבו מתקיימות שיחות על הלוויהו; התושבים המקומיים מדן בחייו ובהשפעות בחירותיו. למרות ההשפעה הרבה שהייתה לו על התנועה המהפכנית והכבוד שזכה לו מצד חלקים מהחברה, ישנו גם ספק בערך של תפקידו הכהוני. כאשר הדמות הראשית מתבוננת באפשרות להגיע להלוויה, הסצנה הזו מציגה את המורכבות של הדינמיקות החברתיות, האמונות האישיות והשפעת ההיסטוריה על חייהם של הדמויות.