"שלושת הדובים" מאת אלמוני הוא סיפור ילדים קלאסי שנכתב מראשית עד אמצע המאה ה-19. פואמה סיפורית זו מציגה מעשייה גחמנית על שלושה דובים החיים ביער, ומדגישה נושאים של סקרנות ושל ההשלכות שבחדירה לתחומם של אחרים. הסיפור נוקט גישה קלילה בחקר הרפתקאותיה של ילדה צעירה בשם גולדנהייר כשהיא נתקלת בדובים בביתם. בסיפור, שלושת הדובים—ברואין, מאמי מאף ובנם טייני-קאב—חוזרים הביתה מטיול ומוצאים שילדה בשם גולדנהייר נכנסה לביתם. היא טועמת מדייסתם, יושבת בכיסאותיהם, ולבסוף שוכבת במיטתו של טייני-קאב. כשהדובים מגלים את הפולשת, הם נרגזים תחילה ושואגים את שאלותיהם, ובכך מודגש הכאוס שנגרם ממעשיה של גולדנהייר. עם זאת, הסיפור מקבל תפנית קומית כאשר גולדנהייר מצליחה להימלט דרך חלון, דבר המעורר תערובת של מתח ושעשוע. בסופו של דבר, המעשייה מרמזת כי אף שחלקים מסוימים עשויים להיראות כחלום דמיוני, האזהרה מפני שוטטות אל מרחביהם של אחרים נותרת נצחית.