האידילוג של מריאח” מאת ארמנדו פאלאסיו ולדס הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הסיפור מתמקד בגיבורו, אנדרס הרדיה, סופר צעיר וחולה אשר מתמודד עם בריאותו הרעועה ועם שאלות קיומיות, במקביל להתמודדויותיו בעולם הספרותי וביחסים האישיים שלו. הרומן מחקר נושאים כמו החיים, המחלה והשאיפה לאמנות, בתוך סביבה של אדישות חברתית, על רקעה של ספרד המשתנית. בתחילת הרומן, אנו מכירים את אנדרס בחדר ההמתנה, כאשר הוא מחכה בחוסר סבלנות לבדיקה רפואית. הוא מוצג כגבר צעיר חלש, המתמודד עם מחלה כרונית; האווירה סביבו משקפת תחושה של התכנעות וציפייה. עם המשך הסיפור, אנדרס נופגש עם הדר חיברה, אשר מספק הערכה חמורה של מצב בריאותו – מתגלה כי הוא סובל מאנמיה ולא מטיפוס השחפת המפחיד. הגילוי זה מעניק לו אופק חדש של תקווה, במקביל לזיכרונות מהעבר הטראומטי שלו – עלילות פואטיות, מחלות ורצונות שלא התממשו. כאשר הוא יוצא להחלים באזור כפרי, הוא מעמד את חולשות החיים ואת התשוקות שנלוות להם, דבר שמכין את הזירה לשינויים הנוספים שיחווה במהלך הסיפור.