הספר הראשון של אדם וחווה“ מאת רדרפורד הייז פלאט הוא סיפור מחודש של געגעת אדם וחווה לאחר גירושם מגן עדן, ונכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הטקסט מציג באופן בדיוני את המحنות, הקשיים והמאבקים הרגשיים שעברו בני אדם הראשונים, ומתמקד בהתבוננויותיהם בגן האף שאבד ובהתכתבותם עם ישויות אלוהיות. הסיפור מדגיש במיוחד נושאים כמו חטא, כפרה והתשוקה העמוקה לסליחה. הפרק הראשון מציג באופן מפורט את התגובות המיידיות של אדם וחווה לגירושם; הם יורדים למערה בשם “מערת הקניינות“, מוכאים מצער וחרטה כשהם מתמודדים עם המציאות החדשה שלהם. אדם אבל על חיסול יופיו של הגן, בעוד חווה מתאכזבת מהחטא שעשתה ומתפללת לאלוהים שירחם עליהם. לאורך הספר, הזוג מתמודד עם יאוש, מתפלל לסליחה וחווים התכתבויות עם אלוהים ועם אויבים, ובהם שטנ, מה שמדגיש את המתח התמידי בין תקווה ליאוש בחייהם החדשים.
פסודואיגרף