"תולדות האמנות במצרים העתיקה, כרך 1 (מתוך 2)" מאת פרו ושיפייז הוא תיאור היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה־19. יצירה זו שואפת לספק ניתוח מקיף של התפתחות האמנות והאדריכלות של מצרים העתיקה מראשיתן ועד לקשר שלהן עם תרבויות עתיקות אחרות ועד למשמעותן בהקשר הרחב של תולדות האמנות. הטקסט שואף להתחקות אחר התפתחות האמנות המצרית תוך העמקה בזיקותיה לתרבות, לדת ולמבנים החברתיים של התקופה. פתיחת הכרך מניחה את היסודות לחקירה הבאה של הציוויליזציה המצרית, ומדגישה את ההכרח להבין את צורות האמנות העתיקות בהקשרן ההיסטורי. המחברים טוענים כי האמנות משמשת אינדיקטור מכריע לערכיה ולאמונותיה של ציוויליזציה, וקובעים כי האמנות המצרית, אף שנעדר ממנה ביטוי אינדיווידואלי, משקפת את הרוח הקולקטיבית של חברתה. ההקדמה גם מדגישה את התגליות המחוללות תמורה באגיפטולוגיה שהופיעו מאז כתביהם של היסטוריונים עתיקים כהרודוטוס, וממחישה כיצד המחקר המודרני הגדיר מחדש את הבנתנו את העת העתיקה. בסך הכל, חלק יסודי זה מכין את הקרקע לבחינה יסודית של האמנות המצרית, מאפייניה ומורשתה המתמשכת בתולדות האמנות.