יאמה [הבור]” מאת א. י. קופרין הוא רומן שנכתב בתחילת המאה ה-20, ומציג באופן בולט את נושאי הזנות ואת המציאויות הקשות של החיים בשולי החברה. הסיפור מכניס את הקורא לעולם המטושטש של בתי זנות רוסיים, ומתמקד בחייהן של הנשים המשתתפות בהם ובהתכתבויותיהן עם לקוחות מגוונים – החל מאלה המיואשים ועד אלה הנרפשים. הספר בוחן את ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של קיומן, ומעלה שאלות מוסריות עמוקות לגבי הטבע האנושי, הכבוד והרחמה. בתחילת הספר מוצג המקום כאזור שהיה פעם תוסס, אך עכשיו מלא בבתי זנות; הנראות מתארת את ההבדלים החדים בין רגלי החיים המפוארים לבין הצפיפות והקושי. אנו מכירים שלל דמויות בתוך בתי הזנות אלה, כגון נשים המציגות יאוש, חלומות צעירים ואמצעים להתמודדות עם המציאות הקשה שבה הן חיות. האווירה בספר עמוסה בריח אלכוהול זול, יאוש ורגעי שמחה חולפים, בתוך תנאי הדירוד. ככל שהסיפור מתפתח, אנו מקבלים הזדמנות לראות את המורכבות שבחייהן של הדמויות הללו, ואת האדישות החברתית שמכלאת אותן בחיים כה מצערים.