„שופנהאואר“ מאת מרגריטה ביר הוא חיבור פילוסופי, שנכתב ככל הנראה בראשית המאה ה־20. יצירה זו מעמיקה בחייו ובהגותו של הפילוסוף הגרמני רב־ההשפעה ארתור שופנהאואר, ומתמקדת בנושאים כגון פסימיות, משמעות הרצון, אמנות ומידות טובות. הספר בוחן כיצד לרעיונותיו של שופנהאואר יש השלכות עמוקות לא רק על הפילוסופיה אלא גם על האמנות ועל האתיקה, ובכך מדגים את השפעתו המתמשכת על תחומים שונים. פתיחת הספר מספקת מבוא מעמיק לפילוסופיה של שופנהאואר ולהקשר של חייו. היא מתארת כיצד שופנהאואר מבדיל את עצמו מפילוסופים אחרים בכך שהוא מדגיש את השפעתו המקיפה של הרצון ככוח המניע היסודי של הקיום והסבל. המחברת מדגישה גם את כוח המשיכה הייחודי של שופנהאואר בעיני אמנים, ומציינת כיצד מחשבותיו על מוזיקה ועל החוויה האסתטית מציעות מפלט זמני מן המאבקים הטבועים בחיים. נוסף על כך, הדיונים הראשונים משקפים את יחסיו השנויים במחלוקת של שופנהאואר עם פילוסופים בני זמנו, ומספקים רקע להבנת נקודת מבטו הביקורתית על האופטימיות ואת טענותיו הפילוסופיות. בסך הכול, תשתית זו מכינה את הקרקע לבחינה מפורטת יותר של רעיונותיו רבי־ההשפעה של שופנהאואר.