מכתבים לא מוענקים“, של סר פרנק אתלסטיין סווטנהאם, היא קולקציה של מכתבים שנכתבו בשלהי המאה ה-19. המכתבים מהווים בעיקר ביטוי אישי עמוק, ונראה שהם נכתבו על ידי דיפלומט ומטייל ששיתף את מחשבותיו בנושאים שונים כגון אהבה, טבע ויחסים בין בני אדם, באמצעות סגנון כתיבה מרתק. הטקסטים משקפים אווירה מזרחית עשירה, המעידה על ההתרשקות של המחבר בארצות שביקר בהן. בתחילת הספר מובאת העובדה שהמכתבים הם קולקציה אחר מותו של חברו של המחבר. העורך מפרש את כוונתו של החבר בכתיבת המכתבים, ומציין את הפוטנציאל שלהם להגיע ללבם של מספר קוראים החושקים בנוחות והבנה בניסיונותיהם האישיים. הסיפור מתחיל בתיאור מרהיב של שקיע השמש מהגבעה הבודדה, ומשלב בין נטייה רוחנית וכבוד לטבע, תוך הצגת נושאים של תשוקה והרהות אונטולוגית. החלק הראשון זה מכין את הבמה לסדרה של מחשבות אישיות על החיים, האהבה והמצב האנושי.