הזיכרון של הגיישה” מאת וינסטון קי. מארקס הוא רומן מדע בדיוני שנכתב בשנות החמישים הראשונות של המאה ה-20. העלילה מתרחשת בעתיד שבו נסיעות בין כוכבי לכת למאדים הפכו לאפשריות, והיא חוקרת נושאים כגון בדידות, קשרים אנושיים ונורמות חברתיות בסביבה מוגבלת. הספר עוסק ככל הנראה בהשפעות הרגשיות והפסיכולוגיות של חיי המחפרים על מאדים, במיוחד בנוגע ליחסים שמתפתחים בתנאים כה מבודדים. העלילה מתמקדת בפיטר דנקן, גבר צעיר המועסק בתחום יחסי הציבור ושנשלח למאדים כדי לחקור את משמעות שיר מסתורי שהתפרסם בקרב המחפרים החוזרים. השיר מרמז על קשרים רגשיים – ואולי אף על יחסים לא חוקיים – בין המחפרים לבין אנשי הצוות הנשים, למרות התקנות המחמירות שאוסרות על כך. בעוד דנקן מתמודד עם המציאויות הקשות של חיים על מאדים ועם הרוח הקבוצתית שבצוות, הוא מגלה את המורכבות שברצונות ובאהבות האנושיים. משימתו הראשונית לחקירה הופכת להבנה עמוקה יותר של האתגרים האישיים שאיתם מתמודדים אנשים על מאדים, ובסופו של דבר היא מביאה אותו לגילוי האמת על היחסים בסביבה הזרה זו.