"Parents and Children" מאת שרלוט מ. מייסון הוא מדריך לפילוסופיה חינוכית ולהורות שנכתב בשלהי המאה התשע־עשרה. החיבור משמש המשך לספרה הקודם של מייסון, "Home Education", ומרחיב את עקרונותיה החינוכיים המדגישים את תפקידם החיוני של ההורים בעיצוב חיי הילדים. הוא מעמיק באחריות ובהשפעות העמוקות שיש להורים, ושוזר תובנות מעשיות עם הרהורים פילוסופיים על עיצוב האופי ועל חינוך מוסרי. פתיחתו של "Parents and Children" מניחה את היסוד לחקירת ההורות בדיון בהשפעה המשמעותית שהייתה לדמויות היסטוריות כגון רוסו על המחשבה החינוכית. מייסון מדגישה את המשפחה כיחידת היסוד של החברה, ומדגישה את תפקיד ההורה לא רק כמטפל אלא גם כמחנך וכמורה דרך מוסרי. הטקסט מבקר רעיונות חינוכיים בני הזמן, טוען לתפיסה כוללת המתחשבת הן בממד הפיזי והן בממד הרוחני של גידול הילד, וקובע שההורים חייבים להשתתף באופן פעיל בפיתוח אופיים והבנתם המוסרית של ילדיהם. דרך עדשה זו מבקשים הפרקים הראשונים לעורר הורים ליטול את תפקידם ברצינות, ולהראות את ההשפעה לאורך החיים של מעשיהם והוראתם על התפתחות ילדיהם.
"המשך ל־'Home education'"