"Állatok, emberek és istenek" (חיות, בני אדם ואלוהים) מאת פרדיננד אנטוני אוסנדובסקי הוא דין וחשבון היסטורי שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר מתעד את בריחתו יוצאת הדופן של המחבר מרוסיה המהפכנית דרך סיביר, מונגוליה וטיבט, ומציע נקודת מבט ייחודית על טלטלה פוליטית, מפגשים תרבותיים והישרדות אישית בעתות תוהו. הוא מתמקד במסעו המסוכן של אוסנדובסקי בעודו בורח מהבולשביקים, ומדגיש הן את מציאות הנוף הקשה והן את האנשים — ידידים, אויבים וזרים מסתוריים — שהוא פוגש בדרך. פתיחת הספר מציגה אותנו לחייו של אוסנדובסקי בקרסנויארסק שבסיביר בתקופת המהפכה הרוסית, שם סכנה מיידית כופה עליו לברוח אל שממת סיביר. הוא מתאר את בריחתו הנואשת מחיילי בולשביקים, ואת הישרדותו בטייגה בעזרת בן לוויה חידתי בשם איוון. דרך מפגשים עם סכנה, מזג אוויר קשה, חיות בר וזרים שמניעיהם אינם ברורים, אוסנדובסקי מסתגל לחיי בדידות בטבע, המלווים בהרהורים על אכזריות אנושית ועל חוסן כאחד. מסעו עובר מהישרדות בסיסית — ציד, דיג ובניית מחסה — לניווט בארצות מוכות מלחמה, למעבר בכפרים עוינים ולמשא ומתן עם פקידים חשדניים. הנרטיב מצייר תמונה חיה הן של הנופים המאיימים והן של איום האלימות המתמיד, ומכין את הבמה לחקירה רחבה יותר של נקודת המפגש בין ציביליזציה, שממה ורוח האדם.