Mystics of the Renaissance and their relation to modern thought, including…
על הספר
„מיסטיקנים מתקופת הרנסאנס ויחסם למחשבה המודרנית, כולל…“ מאת רודולף שטיינר הוא חיבור היסטורי ופילוסופי שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר בוחן את חייהם ואת תורתם של הוגים מיסטיים מרכזיים מתקופת הרנסאנס, כגון מייסטר אקהרט, טאולר, פאראצלסוס, יעקב במה וג׳ורדנו ברונו, תוך הדגשת השפעתם על זרמים אינטלקטואליים מודרניים וקשריהם אליהם. הנושא המרכזי שלו הוא האופן שבו התובנה המיסטית בדבר הכרת העצמי ולידתו הרוחנית מחדש של היחיד מעצבת הן את החוויה הדתית והן את ההבנה הפילוסופית, ומגשרת בין מערכות האמונה של ימי הביניים לבין תפיסות מודרניות של העצמי והחירות. קוראים המתעניינים במפגש שבין רוחניות, פילוסופיה והיסטוריה ימצאו כאן ניתוח מעמיק של הרלוונטיות המתמשכת של המיסטיקה. הספר נפתח בהקדמה שבה שטיינר ממקם את חקירתו במסגרת התפתחותו האינטלקטואלית האישית, ומתאר את הספר הן כשיא והן כהבהרה של שנים רבות של עבודה על מהות המיסטיקה ועל מבקריה. הוא מכיר בביקורת על עמדתו האינטלקטואלית האקלקטית, ומציג את עצמו כמי שמאחד רציונליות מדעית עם חיפוש רוחני כן. המבוא מעמיק לאחר מכן במהותה של הכרת העצמי, נשען על אמרות פילוסופיות קלאסיות כגון „דע את עצמך“ ומקשר אותן לחוויותיהם של מיסטיקנים שונים. שטיינר מבחין בין תפיסת חושים גרידא לבין החזון הפנימי העמוק והמשנה־את־האדם שעליו מדווחים המיסטיקנים, וטוען כי „לידה מחדש“ זו ברוח מעניקה גישה לאמיתות אוניברסליות המצויות מעבר להישג ידה של הלוגיקה הרגילה או של המדע. כאשר הנרטיב מתקדם לדיונו במייסטר אקהרט ובממשיכי דרכו, כגון טאולר, שטיינר מדגיש כיצד דמויות אלה מבטאות את התפוגגות העצמי המבודד לטובת איחוד עם האלוהי, וכיצד התעוררות רוחנית כזו עומדת ביסוד החירות והיצירתיות האמיתיות. חלק פתיחה זה מכין את הקרקע לבחינה מעמיקה ומורכבת של תפקיד המיסטיקה בשינויו של היחיד ובהתפתחות התרבות.
