הצחוק ומערכת היחסיו עם הלא מודע" של זיגמונד פרויד הוא מחקר פסיכואנליטי שהתפרסם בשנת 1905. פרויד בוחן את המנגנונים הפסיכולוגיים הנסתרים שעומדים מאחורי הצחוק וההומור, ומציין דמיון בין יצירת צחוקים לבין תהליכי החלומות והפעילות של המוח הלא מודע. הוא מדגיש כיצד הצחוק מאפשר לנו להתגבר על מגבלות חברתיות ולספק את התשוקות והרצונות שאנו דוחים בחיי היומיום, באמצעות טכניקות לשוניות מסוימות. היצירה חושפת את מה שצחוקנו מביע על המחשבות והרצונות שאנו כובשים בחיי היומיום.