סיבילה: או החידוש של הנבואות בידי סי.א. מייס” הוא מאמר ספקולטיבי שנכתב בתחילת המאה ה-20. המאמר מציע כי “נבואות” יכולות להתחדש כצורה של חיזוי מדעי מאורגן, וטוען כי המדע המודרני והפסיכולוגיה יחזו בהתמשך את עתיד החברה, התעשייה, החינוך, הפוליטיקה – ואף את הטבע האנושי – ואף ישפיעו במתכוון על התפתחותם. מייס בוחן דעות נבואיות מודרניות, מביא להשוואה בין תפיסות עתידניות המתמקדות בטכנולוגיה לבין חיזויים המתבססים על מאפיינים ביולוגיים, ומצייר את המהפכה שעתידה להתרחש: הניהול המדעי של המחשבה וההתנהגות. באמצעות דוגמאות מפסיכולוגיה תעשייתית, הוא מראה כיצד עודדים, הסביבה וכלים חברתיים יכולים להשפיע על עבודה, מדיניות ודעת הקהל; הוא מנבא שהפרופגנדה תהפוך לאמנות מדויקת, ההומור ישמש ככלי פוליטי, והמלחמות יתנהלו בעיקר באמצעות אמצעים פסיכולוגיים. הוא מציע שהחינוך יאורגן מחדש בהתאם לריטמים טבעיים וללימוד כל חיים; שהשילוב בין בתי ספר, מרפאות ומוסדות לימודיות יהיה צמוד; ושהאוניברסיטאות יתמודדו עם השפעת השידור המסיבי. מייס מרחיב את הרעיון הזה לתחומים כמו הגנטיקה ובחירה אנושית, מסתכל על שינויים בחישות, בזיכרון ובשפות מיוחדות, ומציין כי הטרנדים המוסריים נוטים לפחות אלימות ולרגשות יותר מתוחכמות. לדבריו, החברה תתפצל לאליטה טכנוקרטית ולרוב העם המרוצה; הספורט ייעלם כשהעבודה והמשחק יתמזגו במסגרת תכנון מדעי. הוא שואל האם שליטה כזו תביא לשלום או למוסר, ומציין כי הרצונות מתרחבים יחד עם ההישגים – כך שהסיפוק נשאר תמיד בלתי נגיש.