"Päivä Helsingissä" מאת איינו ליינו היא נובלה סאטירית שנכתבה בראשית המאה העשרים. היא עוקבת אחר תיאופילוס מלאכיאס טבלה, מורה פרטי מזדקן בעיירת שדה ופטריוט נלהב אך מסוכסך בנפשו, היוצא אל הבירה בתקווה לפייס בין המחנות הפוליטיים היריבים של פינלנד; סביבו מתקבצים קרובי משפחה, נכבדי ציבור ואינטלקטואלים של בתי קפה החושפים יריבויות מפלגתיות, תיאטרון עיתונאי והעמדות פנים חברתיות במהלך יום אחד. בהומור עוקצני ובדיאלוג זריז משרטטת היצירה חברה המשתוקקת לאחדות אך נכשלת בשל הבל ועניין עצמי. פתיחת הנובלה מציגה את חייו החסכניים של טבלה, את האידיאליזם שלו הניזון מן העיתונים, ואת תוכניתו הקיחוטית להסכמה בין-מפלגתית. בהגיעו להלסינקי הוא מחליף דברי התול חדים עם אחיינו יודע-העולם, עורך הדין טאונו טבלה, שתוכניות החיזור שלו עצמו מצטלבות עם שיקולי תדמית מפלגתיים, ומופנה אל ביתו של המורה המשפיע ליי. שם נוזף אב נוקשה בבנו התועה אוני, זומם בחשאי נישואים לבתו אימפי, ו—יחד עם אשתו העמוסה בוועדות—מהרהר על עלבונות חברתיים ועל הצורך בפיוס. בין סידורים מנסה הגיבור לשאת דברים באספת פועלים ומושבת בקריאות, בעוד שבבית קפה סמוך מתנצחים חוג של סופרים ומבקרים צעירים על אמנות, עיתונאות ופוליטיקה, ומשורטטת האווירה הקדחתנית של הבירה שאליה נכנס.