"כלבי הים האליזבתניים: כרוניקה של דרייק וחבריו" מאת ויליאם ווד הוא תיאור היסטורי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר בוחן את מעלליהם הימיים של קברניטי ים אנגליים בימי מלכותה של המלכה אליזבת הראשונה, ומתמקד בדמויות כגון סר פרנסיס דרייק ובני דורו, המכונים כלבי ים. באמצעות נרטיב מפורט וניתוח היסטורי מבקש הספר להמחיש כיצד תרמו דמויות אלה לביסוס עוצמתה הימית של אנגליה ולשאיפותיה הקולוניאליות מעבר לימים. פתיחת הספר מכינה את הבמה לעידן התגליות בהציגה את ג'ובאני קבוטו (ג'ון קבוט), ומפרטת את מסעותיו המציינים את ראשיתו המוקדמת של החקר האנגלי באמריקה. היא מדגישה את ההקשר של החקר האירופי במאה החמש-עשרה, עם אזכורים של קולומבוס ושל השינויים המשמעותיים במסחר הימי ובפוליטיקה. הנרטיב דן בכתב ההרשאה שקיבל קבוט מהמלך הנרי השביעי, המתיר לו להפליג בחיפוש אחר ארצות חדשות, ועוקב אחר מסעו מבריסטול אל החוף המזרחי של צפון אמריקה. חלק זה מספק מבוא לנושאי החקר, ההרפתקה ורוח התחרות שאפיינו את המפעלים הימיים של אנגליה בעידן של רגע היסטורי משמעותי.