„אורתודוקסיה“ מאת ג׳. ק׳. צ׳סטרטון היא מסה פילוסופית שנכתבה בשלהי המאה ה־19. ביצירה זו צ׳סטרטון משיב לביקורות על כתביו המוקדמים, ובייחוד על „כופרים“, באמצעות הצגת הפילוסופיה החיובית שלו, שבמרכזה האורתודוקסיה הנוצרית. הטקסט עובר דרך הרהורים אישיים ואינטלקטואליים כדי להמחיש כיצד הגיע לאמונותיו, ועוסק בנושאים של מסורת, דמיון והצורך באיזון בין המוכר לזר. ראשיתה של „אורתודוקסיה“ מכינה את הבמה למסעו של צ׳סטרטון לגילוי עצמי, בעודו מהרהר בעמדתו הפילוסופית. הוא מספר על השפעתם של מבקרים קודמים ומדגיש את החשיבות שבהצגת הסבר לאמונתו. הוא משתמש במטפורה חיה של אדם המגלה את אנגליה, ובכך רומז שמסעו הפילוסופי משקף הכרה באמיתות שהיו קיימות מלכתחילה. צ׳סטרטון יוצא נגד הנטייה המודרנית להכחיש חוויות אנושיות יסודיות, כגון קיומו של החטא, ובו בזמן טוען לצורך בהשקפה רומנטית על העולם, המשלבת פליאה עם תחושת שייכות. חלק פתיחה זה מציג סיפור אישי השזור בדיונים פילוסופיים רחבים יותר, ובסופו של דבר משמש הזמנה לקוראים להרהר באמונותיהם.
מדריך לכופרים קיימת מהדורה משופרת של כותר זה, ספר אלקטרוני מס' 16769