„ראיות לנצרות” מאת ויליאם פיילי הוא חיבור תאולוגי שנכתב בראשית המאה ה־19. מסה זו בוחנת את היסודות ההיסטוריים והרציונליים של הנצרות, וטוענת לאמינותה באמצעות ניתוח חייהם וסבלם של חסידיה הראשונים, וכן של האירועים הניסיים המיוחסים למייסדה, ישו. היצירה מבקשת לבסס את הטענה שעדויותיהם של עדים ראשונים אלה אינן רק אותנטיות, אלא גם נתמכות בשפע של ראיות היסטוריות. בפתח הספר מובעת הכרת תודתו של המחבר לג'יימס יורק הנכבד על הזדמנות משמעותית באקדמיה. פיילי מניח את היסודות לטיעוניו בדיון בצורך בהתגלות אלוהית ובאופן שבו התגלות כזו תלווה מטבע הדברים באירועים ניסיים. הוא מציג את הרעיון שאף כי ניסים עשויים להיראות בלתי־סבירים, אין הם נטולי אמינות כאשר הם קשורים להתגלותו של האל. פיילי מדגיש את הקורבנות שהקריבו העדים המקוריים של הנצרות, וטוען שאופי ניסיונותיהם ויושרת עדותם מספקים בסיס משמעותי לאותנטיות של האמונה. מבוא זה מניח תשתית איתנה לחקירה שתבוא בהמשך בדבר הראיות התומכות באמונה הנוצרית לאורך הספר.