האוכל חרבות” מאת פול פבאל הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הסיפור מציג שלל דמויות ייחודיות הנכחות ביריד, ומתמקד במיוחד בסלאדין – ילד צעיר בעל היכולת הנדירה לבלוע חרבות – ובחייו אשר מושפעים הן מהוריו והן מהאווירה המיוחדת של היריד. הסביבה התוססת מציגה את המאבקים והתרמית בחיי המופענים, וחושפת תמונה חיות של תשוקות, מזלטות והפערים הדרסטיים בין תקווה ליאוש בחברה הפריזאית. הפתיחה של “האוכל חרבות” משתלבת את הקוראים באווירה הסוערת של יריד המרשמלו, היכן שקבוצה מגוונת של מופענים – ובהם מוזיקאים ואטרקציות סירק – מנסים לרצות את הקהל. סלאדין, בנו של להקה לא מאורגנת אך קריזמטית, מחזיק בכישר טבעי להרשים את הצופים באמצעות מופע הבליעת חרבות שלו. עם זאת, מסעו מורכב על ידי מערכות היחסים שלו עם אביו, סימילור – אדם בעל אמות מוסריות נשאלות – ועם אשאלוט, הפרמצטיבן הטוב לב שדואג לו. בתוככי רגעי צחוק וביקורת, סלאדין מתמודד עם זהותו, תשוקותיו ועם המורכבויות של העולם שמסביב לו, וכך מקדם סיפור שמשלב הן דמיון והן גוונים יותר כהים.