המשלים של אדוננו“ מאת ויליאם ארנוט הוא חיבור תיאולוגי שנכתב בשלהי המאה ה-19. מטרת הספר היא לחקור ולהסביר את המשלים הנקשרים לישו המسيح, תוך הצגת המשמעות הרוחנית והמוסרית שלהם. ארנוט מדגיש את החשיבות שבהבנת אלו משלים ככלים להפצת אמיתות עמוקות על מלכות אלוהים ועל הטבע האנושי. בפתיחת הספר מוצגת הכניסה לחקר המשלים, ונדונה בחשיבותו של הצורה הספרותית בהעברת אמיתות רוחניות. ארנוט מציין את היכולת הייחודית של המשלים להמחיש רעיונות מורכבים באמצעות סיפורים יומיומיים ונגישים, מה שהופך אותם לזמינים לקהל רחב. הוא משווה את הפעולות של הזורע בהקשר החקלאי המוכר להפצת אמיתות אלוהיות, ומזמין את הקוראים לשקול את ליבם – שמסמל את האדם – כמקום שבו מתקבלת דברת אלוהים. כתיבת ארנוט משקפת דגש רב על ההתבוננות העצמית ועל החובה לבדוק את עצמנו בעת העיון בלקחות המועברות דרך המשלים אלו.