הכוס של ורלין" מאת אמיליו קררה היא קובץ מאמרים וסיפורים שנכתבו בשלהי המאה ה-20. היצירה חוקרת את חייהם ומאבקיהם של אמנים, שחקנים ודמויות מרכזיות הקשורות לאורח החיים הבוהמי, בהם המשורר המפורסם פול ורלין ואישים אחרים מעולם הספרות של אותה תקופה. היא עוסקת בנושאים כמו גאוניות, אלכוהוליזם, יאוש והאופי הטרגיקו-קומי של חייהם ויצירותיהם. בתחילת הסיפור, אנו מכירים את פול ורלין כדמות טרגית המושפעת באופן שלילי מהתשתיה, מה שגורם לנפילתו ולמוותו. הטקסט מצייר באופן חי תמונה של חיי המשורר, מפרט את הרגלי השתייה שלו, את מערכות היחסים שלו עם מעריצים וחברים, ואת האווירה המלנכולית של פריז בה ניסה ליצור את שירתו המיוחדת. קררה מציג באופן ברור את הדו-קוטביות של ורלין – כאיש ספרות מפורסם אך גם כאדם שתייה יאוש. הדבר משקף את האופן בו גאוניותו הייתה קשורה באופן בלתי ניתן להפרדה מאורח החיים הטרגי שלו, ומספק את הרקע לחקירה הטרגיקו-קומית של אמנים אחרים אשר חווו גורל דומה.