חבריי הברברים“, מאת הקפטן ג. ב. סרוטי, היא ספר אתנוגרפי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר מתעד את חוויותיו והתצפיותיו של המחבר כמתיישב באזור פראק בחבל מלזיה, ומטרתו להאיר את דרך החיים והמנהגים של העם הילידי הסאקאי. בדגש על ההבדלים התרבותיים, הספר מציע תובנות לגבי הפשטות הברברית של הסאקאים ועל ההשפעה המשחיתת של החברות המתורבנות שמסביבם. בתחילת הספר מוצגת התשוקה של המחבר להימלט מעולם ה“מתורבן” ולחיות חיים פשוטים יותר בקרב הסאקאים, אותם הוא רואה כמרתקים וחפשים מהשחיתויות של החברה המודרנית. לאחר הגעתו לחבל, סרוטי מספר על החלטתו לחקור את היערות הפנים-ארציות, מתוך רצון בהרפתקאות ובתקווה למצוא זהב. הוא מפרט את ההכנות הראשונות שלו, את האתגרים שעמדו בפניו במהלך הנסיעות ביער, כולל התמודדות עם בגידות מצד המלווים שהעסיק, ואת ההתכתשויות הראשונות שלו עם הסאקאים. דרך חוויות אלה, סרוטי מציג באופן עמוק את ההבדלים התרבותיים והקיומיים בין חיי ה“מתורבנים” לבין אלו של העמים הילידיים, ומציג את הסאקאים כסמל לאנושות הנקייה משחיתויות.